חם...... כל כך חם, גם בעיר שאמורה להיות 'אויר הרים צלול כיין'...
אני הולכת ליד אנשים שמזיעים את עצמם לדעת ומקטרים מי בשקט ומי בקול על החום, פתאום מזג האויר הוא באמת נושא שיחה ולא סתם עוד קלישאה.
שבוע שעבר הייתי בתל אביב, מתהלכת לי לאורך דיזינגוף בדרך לקפה עם אורי, ומתחילה להתגנב לי מחשבה לראש תוך כדי שאני מחפשת לעבור רק מתחת לעצים: עוד חודש וקצת אהיה בארץ הרבה יותר חמה, ובעיר הרבה הרבה יותר חמה ואולי אני צריכה להתחיל להתרגל לעניין הזה. פתאום כבר לא כל כך חם לי. פתאום זה מרגיש לי כאילו 'סתם עוד יום עם חמימות עוטפת'.
אני נזכרת ששבועיים אחרי שהשתחררתי מבית החולים (לפני 6 וקצת שנים) נסעתי לפגוש את אופיר בראשל"צ, ויצא שנפלנו על יום חם. כל כך היה חם שאנשים לא הפסיקו לקטר גם בעומדם ברמזור בהמתנה לשינוי הצבע, הם קיטרו עם אנשים שהם לא מכירים בכלל ולעולם לא ידברו איתם שוב. זה היה העניין שלהם בזמן שאנחנו עברנו ליד חנויות וניסינו לבדוק האם אנחנו מכירים את המוזיקה או שיצא עוד להיט בשקל בזמן ששהינו בחו"ל. באחד מן הרמזורים שעצרנו בהם שמענו עוד אישה מקטרת, היא עמדה מאחורי, והרגשתי איך כל מילה שלה יושבת לי על העורף עם משב רוח חם מאוד, הסתכלנו אופיר ואני אחד על השניה והוא אמר לי כך: 'זה מצחיק שהחום הזה מזיז להם, לי הוא מרגיש כמו עוד יום שפוי בקוצ'י', הסכמתי איתו. אחרי הכל: בקוצ'י היינו קמים ב7:00 בבוקר ומתקלחים, יוצאים החוצה ואחרי פחות מחמש דקות מתלבטים האם לחזור הביתה לעוד מקלחת.... כל כך חם היה.
 |
| נעמי ,אדומה כולה, מנסה להתקרר עם מגבון.... |
לפחות בתקופה שאנחנו נוסעים יהיו מונסונים, שאולי מעט יצננו את הגוף הבוער. (לפני יומיים בנדוד שלי רשם בפייסבוק שהתחיל לרדת מונסון....)
ותאמינו או לא- מאז שחשבתי על העובדה הזו שתכף יהיה לי יותר חם: אין לי ברירה אלא להתרגל לחום, פסיכולוגית.
