לאה, חנה ואנג'נה

אנג'נה היא בת הדוד שלי, אמבי, האח הגדול של אבא.
 אבא מספר שאמבי היה מפנק אותו מאוד, קונה לו שעונים וכל מיני דברים כאלו. היא גרה עם בעלה והמשפחה שלו (אבא, אמא, אח של אבא ואשתו, אח של הבעל ואשתו) בכפר ליד גואה. כשאני אומרת ליד אני מתכוונת לשעתיים וחצי נסיעה מעיר הבירה. יש לאנג'נה ובעלה 2 בנות: מדיני והאוני. גם היא וגם בעלה רופאים בכפר שמונה 5000 אנשים. ביום שאנג'נה באה לבקר אותנו בבומבי בעלה יילד בפעם הראשונה...
אנג'נה הגיעה אלינו בתשעה באב. אני ישנתי ולא ראיתי, אבל כל מי שהיה בסלון אמר שהיא נכנסה לסלון , זרקה את הדברים על הספה ורצה לחבק את אבא... היא לא מכירה אותו, מעולם לא ראתה אותו במציאות, אבל עדיין, היא אוהבת אותו כמו דוד אמיתי.
ביום שלישי היא לוקחת אותי לעשות נזם, באיזה חנות נורמלית שהיא מכירה. אנחנו לחוצים בזמן, בלילה יש לנו רכבת לגואה. רותה לא בטוחה בדבר הזה, לעשות נזם במקום לא הגייני??? אני ברגועה לגבי זה: כל כך הרבה שנים עשו את זה לפני, מה ישתנה עכשיו? אז אנחנו לוקחות רקשה בגשם. כשהגענו, בחרתי נזם מזהב, ואם מוסיפים את עשיית החור זה עלה: 400 רופי. כלומר, פחות מ40 שקלים לנזם מזהב ולעשות את החור הזה.
אני מתיישבת אחרי שבחרתי את הנזם, מחכה לאיש שיבוא לעשות את זה. וכשהוא מגיע הוא פשוט תוקע את זה באף שלי... בלי הרבה גינונים, כמו הודי ממוצע: תקע וזהו. אחרי שנרגעתי מהצחוק שתקף אותי (חנה לחשה לי בשקט שזה נראה שהוא הולך לאכול אותי עוד רגע, ואז פרצתי בצחוק:), הוא עושה איזה קשר בתוך הנחיר לנזם עצמו, והנה: שאתחדש!

אנחנו אוכלים ביום שלישי בחוץ ונוסעים לרכבת: כולנו, אנג'נה, אמא שלה הכוכבת (שתכונה כאן 'אנטי' מלשון דודה), והבת שלה: מדיני. נוסעים ברכבת. אבא מתרגש, כל כך הרבה שנים שהוא לא נסע ברכבת ככה, עם לישון בדרגש וכל זה.... בקרון אחד אנחנו נמצאים אבא, אנג'נה, יואל, נעמי, לאה ואני. בקרון אחר נמצאות רחל, רותה, חנה, מדיני ואנטי. הוא קם מוקדם בבוקר, מתיישב על הדרגש שלו אחרי שנעמי מקפלת את הדרגש שלה ומביט בנוף. כולנו יושבים יחד, צפוף. אני התעוררתי בשש בבוקר כשהפלאפון של אנג'נה צלצל ועל הקו נמצאת אמא שלה שאומרת לה שמדיני מסרבת לקום.... הירידה מהרכבת היא רק בעוד שעה וחצי- שעתיים, והיא העירה אותם מהלחץ מוקדם. כולנו צוחקים על זה.
הגענו לכפר: הרבה שדות אורז, מלא ירוק ומים. 22 קילומטר מתחנת הרכבת של גואה נמצא כפר נסתר שאף תייר מחוץ להודו לא ביקר בו מלבדנו: זמבוואדי. כדי להגיע לבית שלה, צריך לחצות גשר שעובר מעל נהר שוצף וגועש, מה שאומר שאין גישה לכלי רכב ממונעים. כולם הולכים עם מטריות כי כל הזמן יורד גשם. אנחנו עולים לכיוון הבית שלה, וליד השער נעצרים תלמידי בית ספר עם מטריות כדי להגיד לנו שלום. אנג'נה אומרת שהיא כל כך התרגשה שאנחנו באים ולכן היא לא הפסיקה לדבר על זה, אז הם מתרגשים לא פחות מאיתנו והם באים לראות את התיירים: אחרי שאנחנו אומרים להם שלום אנחנו שומעים אותם הולכים בשקט ואז פורצים בצחוק גדול....

חלק מילדי בית הספר....

אנחנו מורידים נעלים בכניסה. הם גרים בבית שיש בו חשמל, ויש לו מחשב וכל מיני דברים של קידמה, אבל הם מחממים מים בפיילה כדי שיהיה לנו מים למקלחת. ויש להם שרותים מחוץ לבית, וגם פרה. האורז שאכלנו הוא מהשדות שלהם, ורק החלב ששתינו קנינו במכולת כי הפרה לא מניבה הרבה חלב.
יש להם בית גדול ומדהים! לכל משפחה יש חדר משלה, הורים ישנים עם הילדים. מציאות אחרת לגמרי...
אנחנו מתקלחים ואוכלים ונוסעים לביקור בגואה.
קודם כל, לאכול. עד שאנחנו מגיעים לגואה (החמה! והנקיה), מגיעה כבר השעה 16:00. כולם אוכלים אוכל מערבי מלבדי ומלבד אבא. עד שאני פה, למה לי לאכול אוכל שיש לי בבית?
משם אנחנו הולכים לדונה פאולה. תצפית על החוף שבפעם הקודמת אנג'נה ואנטי לקחו אותי לשם, הן מבסוטיות לגמרי כשאני מזהה את המקום הזה, ואנחנו עושות עוד תצלום למזכרת, הפעם יחד עם אבא.

יואל, אני עם הנזם, אנג'נה, בעלה (שאני אף פעם לא זוכרת את השם שלו) ואבא

משם, אנחנו עוצרות שוב על החוף, שוב באותו מקום שהיינו פה פעם, חלקנו משחקים בחוף עם הצדפים יחד עם הבנות של אנג'נה, וחלקנו סתם עומדים ומצלמים את הבאפלו, ואז.....
ואז מתחיל גשם שה' ישמור ויציל!!! תוך 3 דקות אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו, אני עם הג'ינס רטובה לגמרי, ומרגישה מסריחה. מה שהכי נוראי זה שיש לנו עוד מלא זמן באוטו וחם כמו שלא יאמן...כולנו מנסים לתפוס מחסה תחת המטריה של אנג'נה. לא מצליח לנו, וזה מצחיק אותנו מאוד.

אחרי שהכל נגמר, אנחנו עולים רטובים כולנו לרכבים, ונוסעים להפלגה מזעזעת. היה מצחיק מאוד, אבל תנסו לתאר לעצמכם מופע של קריוקי (או משהו כזה) עם מלא הודים ובלי תיירים מלבדנו.... זה היה מצחיק ורע ביחד.

תכ'לס, זה היה ביקור הרבה יותר מרגש ויפה. אנסה לכתוב עליו מחר או ביום חמישי, לפי עוד נסיעה ארוכה ולא נגמרת לדלהי.
נשיקות!
רעותי, אין עליך בכל העולם כולו! אני אוהבת אותך מאוד מאוד:)