 |
| אמא של בת דודה שלי, ואני עם החולצה יושבות על הרצפה לאכול במוצאי הצום |
רעותי, תודה על המילים החמות ועל המיילים. אין לנו מחשב זמין כל הזמן ואני משתמשת לעיתים בשל בנדוד שלי ורק כשהוא מציע כי אנחנו מלא אנשים וזה בטח מעמסה.
אודהליה, תודה גדולה גדולה על כל מה שהבאת לי! תזכי למצוות, אם לא הטלפונים של בית חב"ד היינו צמים עוד שעה יותר סתם....
בנות משרד יקרות, תודה רבה על השוקולדים (הם מתגלים כמצרך נצרך ביותר!!) ועל החולצה. אמא של בתדודה שלי (בתמונה) אמרה לי שלא כדאי לי ללבוש אותה בגואה כי כל הרחוב ילך אחרי.... היא ממש מצחיקה:)
טליוש, את מחממת לי את הלב. מאוד!!
נשיקות, מארץ רחוקה וקדושה בצורה מאוד שונה.....
מרים
 |
| הגשם שירד אתמול. תצלום על גג הבניין שמולנו |
רחל אומרת שזה נראה לה כאילו אנחנו פה מלא זמן, כי כל הזמן קורים דברים, אם לא עם הדודים אז בבית, ואם לא בבית אז ברחוב. כל הזמן יש רעש, כל הזמן יש ליכלוך. הצפירות מהרחוב לא מפסיקות גם בלילה (אם כי אז הן נחלשות).
כל כמה זמן יורד כאן גשם, ויש פעמים שהוא כל כך חזק שאני חושבת לעצמי שמה שיורד בישראל ביומיים יורד פה בחמש דקות. מזג האויר חם. מאוד. אחרי שיורד גשם כל העיר מלאה בבוץ, ואם תחשבו על כל הזבל שזורם ברחובות שהם מנקים רק בבוקר- תבינו שממש מזוהם פה. האנשים פה הולכים עם כפכפי אצבע מפלסטיק או מגומי, או נעליים סגורות. אנחנו עם סנדלים ועם כפכפים.
ברגע שמגיעים לבית של מישהו מסוים חולצים את הנעליים בכניסה או מחוץ לכניסה ושוטפים רגליים. זה אחד הדברים הכי חכמים שראיתי פה! ככה כל הלכלוך והזוהמה של החוץ נשאר בחוץ, ובפנים נקי.
אז מה היה לנו שם?
אשתו של בן דוד שלי שנכנסה לתוך הבית, הניחה את התיק והתכופפה כדי לגעת בכפות הרגליים של אבא שלי... איך אין לנו מושג מה עושים בדברים האלו, אז התחלנו לצחוק..... לא הבנו מה היא עושה. אבא ביקש ממנה לקום, אבל זה אות כבוד. הוא מבוגר וחשוב והיא מכבדת אותו. בערב תשעה באב הגיעו בנות דודות שלי הבנות של האח הגדול של אבא. הן הביאו איתן כיבוד קל שלא יכולנו לאכול בגלל הצום, את בני הזוג שלהם ואת הבנות. וגם הרבה מאוד רעש וצחוק. הן קולניות לעומת הדודים שלי פה בצורה שלא תאמן! צחקנו, דיברנו, שאלנו שאלות, כלומר, בעיקר הם שאלו (מה אתם אוכלים לארוחת הבוקר, למשל), ולפני שהם הלכו הם ביקשו מאבא, דוד שלי ואשתו לעמוד. 'עוד תמונה', אני חושבת לעצמי, אבל אז הבת הבכורה ובן הזוג שלה מתכופפים לרצפה, כמעט נשכבים ונוגעים בכפות הידיים שלהם בכפות הרגליים של אבא, דוד שלי ואשתו. ה-ל-ם!! אנחנו לא מבינים ברגע הראשון מה קורה, והכל קורה כל כך מהר, הבת שלהם אחריהם מתכופפת על הרצפה ומצמידה את כפות הידיים שלה לכפות הרגליים שלהם. אחריה מתכופפים הבת השניה ובן הזוג שלה, כאן הוא ממש נשכב על הרצפה עם כל אורכו (והוא ארוך!!) ועושים את אותו הדבר ואחריהם מתכופפת הבת שלהם.
אנחנו לא מבינים ברגע הראשון מה הם עושים, לא מבינים מה קורה פה, הכל קורה כל כך מהר ולאף אחד מאיתנו לא היה מושג שזה מה שהולך לקרות. 'מה זה?' 'מה הם עושים?' 'מישהו יכול לצלם את זה?' מסתבר שאף אחד מאיתנו לא הביא מצלמה כי הגענו לקראת סוף שבת כדי לאכול אוכל לפני הצום, אז אנחנו מבקשים מאומה שהיא בת דודה שלנו לצלם, אבל זה מסתיים כל כך מהר שהיא לא מספיקה....
ועוד משהו, בזמן שהם מצמידים את כפות הידיים לכפות הרגליים, אבא, דוד שלי ואשתו מנענעים בידיים מעליהם כאילו הם מברכים אותם. אחר כך בן הזוג של בת דודה שלי מסביר לי שזה כבוד לאנשים מכובדים וגדולים מהם, ברהאמינים, וזה משהו שטוב בשבילם. והפעולה המתמשכת של מה שהם התחילו זה שהם מקבלים ברכה ממי שהם עושים לו ככה.
כל כך מוזר!!
כל כך אחר!
הבדלי מעמדות שאנחנו לא מכירים. בכלל.
לקראת סוף תשעה באב, בת דודה שלי אנג'נה מגיעה עם אמא שלה לביקור. אחרי שהיא זורקת את הדברים שלה ורצה לחבק את אבא שלי, כולם מתיישבים ואני קמה מהמיטה. יואל שואל אותם אם הם רוצים לשתות משהו חם, נגיד תה, ואמא של אנג'נה אומרת שתלוי מי מכין את התה (היא ברהאמינים והוא לא), וכשהוא משיב שהוא זה שהולך להכין את התה היא מתלבטת (אצלה זה לא כל כך קשה לדעת, כי היא מזיזה את הראש לצדדים ובלי להתבלבל אומרת את כל מה שיש לה בראש), רק אחרי שאבא שלי אומר שהוא מבשל נהדר היא מוכנה שהוא יכין לה אבל תה עם חלב. כשאנחנו אומרים שבדיוק אנחנו יוצאים לקנות חלב היא לא מבינה איך אפשר לשתות תה בלי, אפילו אם זה לואיזה (שהיא לא מכירה).
 |
| חנה ולאה שותות קפה אצל הדוד סונדהרם. ספלים קטנים לצערנו...
|
 |
| רחל, רותה, הומש, סונדהרם, אומה, לאה, אבא, חנה, מרים, נעמי ויואל |
אבא, רותה, נעמי ויואל, ללה, חנה, לאה ואני.
