אז ככה:
כבר מלאנתות זמן אני מתכננת איזה פוסט על הדברים שאני לוקחת איתי, או על הדברים שקניתי (מלא!! רק הקניות הפשוטות לבדן עלו איזה אלף בכיף), על החפיפה בעבודה או על הלחץ של האריזה.
כל כך הרבה דברים עפים לי בראש בימים האחרונים, אבל אף אחד מהם לא באמת מתאר את פרפרי ההתרגשות הקטנים, הצבעוניים שבוקעים אצלי בבטן אחד אחד....
אני מתרגשת!
מחר אנחנו טסים, והתיק עדיין לא לגמרי ארוז ואני לא לגמרי סגורה על הדברים שאני לוקחת איתי (כלומר אני כן, אבל באותה הנשימה אני יודעת שחשבתי וארזתי הכל וגם שכחתי את הכל).
אנחנו טסים! הנה זה קורה וממש בא, ואני מרוב ריצות וסידורים, חוליים שבאים והולכים, מותשות הולכת וגוברת (פולניה הודית שכמוני: 'אני אשן כבר בקבר, או בטיסה. תלוי מה יבוא קודם...')- שוכחת לאכול ארוחת ערב. שניה רגע, גם ארוחת צהריים לא אכלתי בעבודה, ובוקר? מזל שלפני הכדורים אני צריכה להכניס משהו לקיבה, אחרת גם זה היה מתפספס....
אנחנו טסים! יש מצלמה, ויש מחליפה לדירה. יש מתנות מהבנות מהעבודה (חמודות כאלו!). ויש.... וצריך להספיק עוד כל כך הרבה לפני הטיסה. ומה לעזאזל חשבתי לעצמי כשתכננתי לבוא ולעבוד שעה-שעתיים ביום הטיסה? ולצלם? צילמו כבר את כרטיסי הטיסה (שרק השבוע הבנתי שאין כרטיס טיסה ממשי שקורעים לו את הספח וכל זה..... חיה בסרט זו אני), את פנקס החיסונים, את הביטוח ואת הטרוולים?
אנחנו טסים ואני מתרגשת: אבא הולך לפגוש ביום חמישי בבוקר את האחים שלו, אחרי 40 שנה! תחשבו על כל שנות ההסתובבות של בני ישראל במדבר וקיבלתם את זה.....
ובתוך כל זה קורים גם דברים פשוטים של חברים ומשפחה שמרגיעים קצת את ההתרגשות המתפרצת הזו:
המיילים של המדריכים שמאחלים חופשה נעימה, והמייל של רעותי (ששנים לא התראנו ולא דיברנו!!), ושל ברורצי, עדי ושושי'לה.
ההודעה של אלף ממש על הבוקר (מזל שסימסת, אחרת הייתי ממשיכה לישון....)
השיחות עם חוה, אסף ואסתי,
היציאה והביקור של תניה, ישי, אדוה. (מיכלי, סליחה! הייתי ממש מותשת מכדי לזוז.....)
הקפה עם חני (מעבר דירה טוב שיהיה, מהממת אחת!!)
מפגש עם יצחקון בשוק, וקצת לשחק אותה מוכרת בבאסטה.....
אז זהו, אני מניחה שיש התרגשות וזהו, והיא תשאר ותהיה עד שנגיע לשם ואולי אפילו תמשיך קצת. וזה טוב, וזה הכי נכון לי, ס"הכ: מתי לאחרונה אבא שלכם ואתם פגשתם את הדודים שלכם?
כבר מלאנתות זמן אני מתכננת איזה פוסט על הדברים שאני לוקחת איתי, או על הדברים שקניתי (מלא!! רק הקניות הפשוטות לבדן עלו איזה אלף בכיף), על החפיפה בעבודה או על הלחץ של האריזה.
כל כך הרבה דברים עפים לי בראש בימים האחרונים, אבל אף אחד מהם לא באמת מתאר את פרפרי ההתרגשות הקטנים, הצבעוניים שבוקעים אצלי בבטן אחד אחד....
אני מתרגשת!
מחר אנחנו טסים, והתיק עדיין לא לגמרי ארוז ואני לא לגמרי סגורה על הדברים שאני לוקחת איתי (כלומר אני כן, אבל באותה הנשימה אני יודעת שחשבתי וארזתי הכל וגם שכחתי את הכל).
אנחנו טסים! הנה זה קורה וממש בא, ואני מרוב ריצות וסידורים, חוליים שבאים והולכים, מותשות הולכת וגוברת (פולניה הודית שכמוני: 'אני אשן כבר בקבר, או בטיסה. תלוי מה יבוא קודם...')- שוכחת לאכול ארוחת ערב. שניה רגע, גם ארוחת צהריים לא אכלתי בעבודה, ובוקר? מזל שלפני הכדורים אני צריכה להכניס משהו לקיבה, אחרת גם זה היה מתפספס....
אנחנו טסים! יש מצלמה, ויש מחליפה לדירה. יש מתנות מהבנות מהעבודה (חמודות כאלו!). ויש.... וצריך להספיק עוד כל כך הרבה לפני הטיסה. ומה לעזאזל חשבתי לעצמי כשתכננתי לבוא ולעבוד שעה-שעתיים ביום הטיסה? ולצלם? צילמו כבר את כרטיסי הטיסה (שרק השבוע הבנתי שאין כרטיס טיסה ממשי שקורעים לו את הספח וכל זה..... חיה בסרט זו אני), את פנקס החיסונים, את הביטוח ואת הטרוולים?
אנחנו טסים ואני מתרגשת: אבא הולך לפגוש ביום חמישי בבוקר את האחים שלו, אחרי 40 שנה! תחשבו על כל שנות ההסתובבות של בני ישראל במדבר וקיבלתם את זה.....
ובתוך כל זה קורים גם דברים פשוטים של חברים ומשפחה שמרגיעים קצת את ההתרגשות המתפרצת הזו:
המיילים של המדריכים שמאחלים חופשה נעימה, והמייל של רעותי (ששנים לא התראנו ולא דיברנו!!), ושל ברורצי, עדי ושושי'לה.
ההודעה של אלף ממש על הבוקר (מזל שסימסת, אחרת הייתי ממשיכה לישון....)
השיחות עם חוה, אסף ואסתי,
היציאה והביקור של תניה, ישי, אדוה. (מיכלי, סליחה! הייתי ממש מותשת מכדי לזוז.....)
הקפה עם חני (מעבר דירה טוב שיהיה, מהממת אחת!!)
מפגש עם יצחקון בשוק, וקצת לשחק אותה מוכרת בבאסטה.....
אז זהו, אני מניחה שיש התרגשות וזהו, והיא תשאר ותהיה עד שנגיע לשם ואולי אפילו תמשיך קצת. וזה טוב, וזה הכי נכון לי, ס"הכ: מתי לאחרונה אבא שלכם ואתם פגשתם את הדודים שלכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה