טיול משפחתי.
אי אפשר לישון אצל הדודים, אנחנו הרבה (8 איש). הבתים שלהם קטנים. הילדים גרים עם הנכדים אצל ההורים. וזה הודו, מומבאיי. חום איימים! איפה נניח את הראש ואת הכבודה שלנו? באחת השיחות שלי עם אבא הוא אמר שחבר ילדות שלו אמר שאת בית הילדות שלו הם משכירים לסטודנטים, אז הוא צריך לברר- אולי באוגוסט הם לא שוכרים ואפשר יהיה להשתמש. האופציה הזו ירדה.
או אולי, אבא אומר לי, אולי נשכור את החדרים שמעל בית הכנסת, יש שם חדרים כמו מוטל זול, משכירים אותם ליהודים שמגיעים וצריכים חדרים, ואני חושבת לעצמי שכל חדר נורמלי במחיר שלא עולה על 400 רופי במומבאיי (בהודו כמו בהודו ההבדלים בין החדרים שמקבלים במלונות היוקרה כדוגמת 'טאג' מאהל' לבין החדרים הקטנים שם בלי החלונות היא עצומה!! רק שהחדרים המצחינים, הקטנים והחמים עלו לפני 6 שנים 650 רופי.... ואני לא רוצה לחשוב כמה יעלו חדרים בטאג'....)- יספק אותי. ועדיין, בכל שיחת טלפון שאנחנו מקיימים בנושא אנחנו מסכימים שמה שצריך להיות- זה מה שיהיה, וגם זה לא באמת משנה איפה נחליט שנישן, בסופו של דבר נצליח להניח את הראש איפו שהוא.
אחרי שאבא מדבר עם עקיבא גבאי בית הכנסת על החדרים האלו- נראה כאילו זו האופציה שנשתמש בה....
עד שאני חוזרת הביתה לחלאקה של בניהו יצחק. בין ביס לגזירת קווצת שערות אני מפטפטת עם האחיות שיושבות לידי, ועם אבא שיושב שולחן ליד. אבא אומר לי: 'אה מרים! דיברתי עם אומה השבוע'
אומה היא בת הדוד שלי, סונדרהם, והיא גדולה ממני בשנתיים-שלוש. היא, כמו כל שאר הבני דודים, מאוד נחמדה ואדיבה, וזה קצת מרגיש כאילו היינו בקשר כל החיים.
בכל מקרה אבא אומר שהוא דיבר איתה השבוע: 'אומה אמרה שדאבו (בן דודה נוסף, ושמו האמיתי הוא וישוינאט:) עבר דירה ושאנחנו יכולים לישון בבית שהיה של אמא שלו (וונגו). יש שם מזרונים וכל מה שאנחנו צריכים'.
בבת אחת מה שהיה שם ודאג שלא יהיה לנו מקום ללון- נרגע. יהיה מקום ללון במקום הכי יקר בהודו, ויש כרטיסי רכבת לגואה, ואז טיסה לדלהי.
אז כן, בסופו של דבר איפה שאנחנו צריכים לישון- אנחנו נישן! וכמו שזה נראה עכשיו- יהיה לנו חתיכת מקום לישון בו בת'אנה שליד מומבאיי...
יהיה פנאן!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה